יחזקאל פרק ג

א וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּמְצָ֖א אֱכ֑וֹל

אֱכוֹל֙ אֶת־הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את וְלֵ֥ךְ דַּבֵּ֖ר אֶל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃

ב וָֽאֶפְתַּ֖ח אֶת־פִּ֑י וַיַּ֣אֲכִילֵ֔נִי אֵ֖ת הַמְּגִלָּ֥ה הַזֹּֽאת׃

ג וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ בִּטְנְךָ֤ תַֽאֲכֵל֙ וּמֵעֶ֣יךָ תְמַלֵּ֔א אֵ֚ת הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את

אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן אֵלֶ֑יךָ וָאֹ֣כְלָ֔ה וַתְּהִ֥י בְּפִ֖י כִּדְבַ֥שׁ לְמָתֽוֹק׃ {פ}

בן-אדם, אתה נמצא כאן. אתה קורא את המדריך הזה,

אתה נחשף למגילה הזו.

הגעת לכאן בתום לב בחיפושיך אחר האמת (שעדין אינה נחלת הכלל)

אכול אותה, אל-הים הוא זה שמסדר לך את התפריט,

שולח אליך את המידע הנכון בעת הנכונה עבורך.

מלא את עצמך במידע שנשלח אליך,

אל תשאל את עצמך האם הוא נשלח אליך או לא.

אתה כאן, קורא. זו ההוכחה. הא-מ-ת שכתובה עליך.

אתה הנוכח.

אל-הים מבטיח שהמגילה הזו תמתיק את כל מה שכבר בפיך.

בשבילך, בשבילו, זה אותו הדבר.

ד וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֗ם לֶךְ־בֹּא֙ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְדִבַּרְתָּ֥ בִדְבָרַ֖י אֲלֵיהֶֽם׃

לך-בוא - יציאה וכניסה בעת ובעונה אחת.

זכר ונקבה - קטבים - חיבור של השלם. 

 

ה כִּ֡י לֹא֩ אֶל־עַ֨ם עִמְקֵ֥י שָׂפָ֛ה וְכִבְדֵ֥י לָשׁ֖וֹן

אַתָּ֣ה שָׁל֑וּחַ אֶל־בֵּ֖ית יִשְׂרָאֵֽל׃

ו לֹ֣א ׀ אֶל־עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים עִמְקֵ֤י שָׂפָה֙ וְכִבְדֵ֣י לָשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־תִשְׁמַ֖ע דִּבְרֵיהֶ֑ם

אִם־לֹ֤א אֲלֵיהֶם֙ שְׁלַחְתִּ֔יךָ הֵ֖מָּה יִשְׁמְע֥וּ אֵלֶֽיךָ׃

 

 

 

ז וּבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֹאבוּ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֵלֶ֔יךָ כִּֽי־אֵינָ֥ם אֹבִ֖ים לִשְׁמֹ֣עַ אֵלָ֑י

כִּ֚י כָּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל חִזְקֵי־מֵ֥צַח וּקְשֵׁי־לֵ֖ב הֵֽמָּה׃

אל-הים מחזק אותנו, הוא מסביר שההתנגדות שאנחנו חווים אינה מופנית כלפינו.

בית י-שר-אל אינם אובים- אינם רוצים לשמוע אלינו, אליך,

כי הם לא רוצים לשמוע ליהוה (אל תיקח את זה אישית).

כולם סביבנו עקשנים וקשי לב

(זו המציאות, אתם בודאי מרגישים את זה היטב על בשרכם)

 

ח הִנֵּ֨ה נָתַ֧תִּי אֶת־פָּנֶ֛יךָ חֲזָקִ֖ים לְעֻמַּ֣ת פְּנֵיהֶ֑ם וְאֶֽת־מִצְחֲךָ֥ חָזָ֖ק לְעֻמַּ֥ת מִצְחָֽם׃

ט כְּשָׁמִ֛יר חָזָ֥ק מִצֹּ֖ר נָתַ֣תִּי מִצְחֶ֑ךָ לֹֽא־תִירָ֤א אוֹתָם֙ וְלֹֽא־תֵחַ֣ת מִפְּנֵיהֶ֔ם

כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה׃ {פ}

הוא שב ומזכיר, הם בית מרי (אתה מכיר את זה מבפנים, את העקשנות הזו).

אל תפחד מהם, מי שהולך עם אל-הים,

אל-הים נותן את פניו חזקים משל אחרים.

יהוה הוא ששומר עליך, אתה לא צריך ליצור לך הגנות.

י וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֕ם אֶת־כָּל־דְּבָרַי֙ אֲשֶׁ֣ר אֲדַבֵּ֣ר אֵלֶ֔יךָ קַ֥ח בִּֽלְבָבְךָ֖ וּבְאָזְנֶ֥יךָ שְּׁמָֽע׃

יא וְלֵ֨ךְ בֹּ֤א אֶל־הַגּוֹלָה֙ אֶל־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְדִבַּרְתָּ֤ אֲלֵיהֶם֙

וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה אִֽם־יִשְׁמְע֖וּ וְאִם־יֶחְדָּֽלוּ׃

אתה לא יכול להתכחש למה שאתה יודע, אל-הים שלח לך את המידע הזה.

הוא מתקיים בתוכך.

לך אל הגולה, הגלה לעינהם, לבני עמך.

אתה לא יכול לשלוט בתגובתם, מי שישמע יחיה ומי שלא יחדל.

 

יב וַתִּשָּׂאֵ֣נִי ר֔וּחַ וָֽאֶשְׁמַ֣ע אַֽחֲרַ֔י ק֖וֹל רַ֣עַשׁ גָּד֑וֹל בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְהוָ֖ה מִמְּקוֹמֽוֹ׃

יג וְק֣וֹל ׀ כַּנְפֵ֣י הַֽחַיּ֗וֹת מַשִּׁיקוֹת֙ אִשָּׁ֣ה אֶל־אֲחוֹתָ֔הּ

וְק֥וֹל הָאֽוֹפַנִּ֖ים לְעֻמָּתָ֑ם וְק֖וֹל רַ֥עַשׁ גָּדֽוֹל׃

יד וְר֥וּחַ נְשָׂאַ֖תְנִי וַתִּקָּחֵ֑נִי וָֽאֵלֵ֥ךְ מַר֙ בַּֽחֲמַ֣ת רוּחִ֔י וְיַד־יְהוָ֥ה עָלַ֖י חָזָֽקָה׃

 

טו וָֽאָב֨וֹא אֶל־הַגּוֹלָ֜ה תֵּ֣ל אָ֠בִיב הַיֹּֽשְׁבִ֤ים אֶֽל־נְהַר־כְּבָר֙

שימו לב שאל-הים מכנה את תל אביב הנהר כבר, ושולח אותנו אליהם

זוכרים שהרבנים סיפרו לכם שירושלם קדושה, ותל-אביב טמאה כל החיים? 

אבל, בתל אביב יש אנשים שמקבלים מגוון רחב של זהויות מיניות,

מקיימים אותן, מקיימים את אל-הים,

בלי לדעת שהם נאמנים ליהוה יותר מכל דתי.

תל - הר מעשה ידי אדם, אב-יב.

חשבנו כולנו שאנחנו יוצרים משהו כבני אדם,

מי שיש לו תחושת מסוגלות ליצירה מניסיון אישי,

ובימים אלה מבין שהוא קיבל אותה מיהוה.

 

ואשר (וָֽאֵשֵׁ֔ב) הֵ֖מָּה יֽוֹשְׁבִ֣ים שָׁ֑ם וָֽאֵשֵׁ֥ב שָׁ֛ם שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים מַשְׁמִ֥ים בְּתוֹכָֽם׃

הם יושבים שם, ואינם יודעים שהם מקיימים את אל-הים בבשרם.

ואנחנו מתקיימים בתוכם, ושותקים, משמימים, שממה. 

 

טז וַיְהִ֕י מִקְצֵ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים {פ} וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃

יז בֶּן־אָדָ֕ם צֹפֶ֥ה נְתַתִּ֖יךָ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְשָֽׁמַעְתָּ֤ מִפִּי֙ דָּבָ֔ר וְהִזְהַרְתָּ֥ אוֹתָ֖ם מִמֶּֽנִּי׃

אנחנו, שרואים וצופים, קיבלנו את התפקיד הזה מאל-הים,

אנחנו נשלחים להזהיר את מי שלא שמע באוזניו.

 

יח בְּאָמְרִ֤י לָֽרָשָׁע֙ מ֣וֹת תָּמ֔וּת וְלֹ֣א הִזְהַרְתּ֗וֹ וְלֹ֥א דִבַּ֛רְתָּ לְהַזְהִ֥יר רָשָׁ֛ע מִדַּרְכּ֥וֹ הָֽרְשָׁעָ֖ה לְחַיֹּת֑וֹ

ה֤וּא רָשָׁע֙ בַּֽעֲוֺנ֣וֹ יָמ֔וּת וְדָמ֖וֹ מִיָּֽדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ׃

יט וְאַתָּה֙ כִּֽי־הִזְהַ֣רְתָּ רָשָׁ֔ע וְלֹא־שָׁב֙ מֵֽרִשְׁע֔וֹ וּמִדַּרְכּ֖וֹ הָֽרְשָׁעָ֑ה

ה֚וּא בַּֽעֲוֺנ֣וֹ יָמ֔וּת וְאַתָּ֖ה אֶֽת־נַפְשְׁךָ֥ הִצַּֽלְתָּ׃

כ וּבְשׁ֨וּב צַדִּ֤יק מִצִּדְקוֹ֙ וְעָ֣שָׂה עָ֔וֶל וְנָֽתַתִּ֥י מִכְשׁ֛וֹל לְפָנָ֖יו

ה֣וּא יָמ֑וּת כִּ֣י לֹ֤א הִזְהַרְתּוֹ֙ בְּחַטָּאת֣וֹ יָמ֔וּת

וְלֹ֣א תִזָּכַ֗רְןָ צִדְקֹתָו֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְדָמ֖וֹ מִיָּֽדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ׃

כא וְאַתָּ֞ה כִּ֧י הִזְהַרְתּ֣וֹ צַדִּ֗יק לְבִלְתִּ֥י חֲטֹ֛א צַדִּ֖יק וְה֣וּא לֹֽא־חָטָ֑א

חָי֤וֹ יִֽחְיֶה֙ כִּ֣י נִזְהָ֔ר וְאַתָּ֖ה אֶֽת־נַפְשְׁךָ֥ הִצַּֽלְתָּ׃ {פ}

אנחנו מודיעים, מספרים, קוראים את מה שנכתב לנו.

התפקיד שלנו הוא להינבא, לא לשלוט בתוצאת ההינבאות. 

כב וַתְּהִ֥י עָלַ֛י שָׁ֖ם יַד־יְהוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י

ק֥וּם צֵא֙ אֶל־הַבִּקְעָ֔ה וְשָׁ֖ם אֲדַבֵּ֥ר אוֹתָֽךְ׃

כג וָֽאָקוּם֮ וָֽאֵצֵ֣א אֶל־הַבִּקְעָה֒ וְהִנֵּה־שָׁ֤ם כְּבוֹד־יְהוָה֙ עֹמֵ֔ד

כַּכָּב֕וֹד אֲשֶׁ֥ר רָאִ֖יתִי עַל־נְהַר־כְּבָ֑ר וָֽאֶפֹּ֖ל עַל־פָּנָֽי׃

כד וַתָּֽבֹא־בִ֣י ר֔וּחַ וַתַּֽעֲמִדֵ֖נִי עַל־רַגְלָ֑י וַיְדַבֵּ֤ר אֹתִי֙

וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֹּ֥א הִסָּגֵ֖ר בְּת֥וֹךְ בֵּיתֶֽךָ׃

הבקעה, בקע, עקב, כל מה שעקבנו אחריו הוביל אותנו לנקודה זו.

בתוך הבקע - שם אתה פוגש את יהוה, מקבל את כבודו.

בבקע אתה נופל על פניך, מקבל את פניך.

ורק לאחר מכן, אתה יכול לחזור לביתך, לגופך.

"בא" - הוא מזכיר שכאן הוא נמצא, בביתך. 

 

כה וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם הִנֵּ֨ה נָֽתְנ֤וּ עָלֶ֨יךָ֙ עֲבוֹתִ֔ים וַֽאֲסָר֖וּךָ בָּהֶ֑ם וְלֹ֥א תֵצֵ֖א בְּתוֹכָֽם׃

כו וּלְשֽׁוֹנְךָ֙ אַדְבִּ֣יק אֶל־חִכֶּ֔ךָ וְנֶֽאֱלַ֔מְתָּ וְלֹֽא־תִהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לְאִ֣ישׁ מוֹכִ֑יחַ

כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה׃

כז וּֽבְדַבְּרִ֤י אֽוֹתְךָ֙ אֶפְתַּ֣ח אֶת־פִּ֔יךָ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה

הַשֹּׁמֵ֤עַ ׀ יִשְׁמָע֙ וְהֶֽחָדֵ֣ל ׀ יֶחְדָּ֔ל כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה׃ {פ}

תחושת הצפיפות, האיסור, החנק לא מאפשרת לך לצאת,

זו הסיבה שאתה שותק, ולא יכול להוציא את דבריך.

כשאל-הים מדבר מתוכך, הוא פוצה את פיך,

אתה יודע שמה שיוצא מפיך הוא דברי אל-הים חיים, 

מי שישמע ישמע ומי שיחדל יחדל.